בס"ד

הרב אמיר חלפון / חשיבות לימוד הקבלה, ופעולתה הנשגבה בדור התחייה

 

מבוא

"בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים".

אנו זוכים לראות בדורנו את בניינה של ארץ ישראל ושיבת בנים לגבולם, אנו זוכים לראות את ירושלים הולכת ונבנית, והעצמות היבשות רוקמות עור וגידים.

אנו זוכים לראות את ספסלי בית המדרש מתמלאים ואת התורה הקדושה נלמדת יותר ויותר על כל חלקיה, ובפרט בחלק הסוד שלה, שפורץ ונכנס לכל בתי המדרשות, ולכל גווני הציבור – הצמאון הטהור לאל חי גובר ונדמה שכבר לא ניתן לעצרו או לרסנו. "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו".

כחלק מפלא גאולי משובב נפש זה, חודשה ישיבת המקובלים "בית אל" בעיר העתיקה בירושלים, על ידי מורנו המקובל האלוקי הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל, שבה למדו גדולי עולם בדורות קודמים ושאבו מתורתו של האר"י הקדוש והרש"ש הקדוש – ראש הישיבה, תורה, טהרה ועבודת השם.

עלינו לדעת, על אף שהרב זצ"ל חידש את מבנה הישיבה הגשמי והחזיר עטרת הקודש לקדמותה, עיקר מאמציו ופסגת שאיפותיו הייתה להחזיר את ההבנה המדוייקת בכתבי האר"י הקדוש ובפרט באופן שבו הרש"ש הקדוש למד את הדברים וכתב את סידורו כביטוי בתפילה לרעיונות הסוד הנשגבים.

זכה הרב, בעמל תורה גדול ובשקידה נפלאה, מתוך פרישותו וחסידותו, להעמיק בתורת הסוד, ויחד עם עבודת הכוונות המאומצת, הייחודים הקדושים ותיקוני הנפש שנתגלו לפניו הבנות בהירות היורדת לעומק דעת רבותינו המקובלים, נשמתם בגנזי מרומים.

זכינו אנו, ללמוד תורת אלוקים חיים מפי מורנו ורבינו ראש הישיבה האהוב, המקובל האלוקי, הרב ישראל אביחי שליט"א, שהעמיק עוד ועוד בתורת האר"י והרש"ש ובתורת רבו הרב גץ זצ"ל עד שנעשתה כמונחת בכיסו, ויצק שיטה שלמה,  מדוייקת ומעוגנת בלשון רבותינו.

בכתבנו את הדברים נזכרנו בהקדמה שכתב הרב נזיר לספרי אורות הקודש לרב קוק זצ"ל, ולחיבת הקודש נעתיק את לשונו :

"ויהי היום ואעל אליו בשאלה: רבנו, קדושה יש כאן אצלו, רוח, השפעה סגולית. האם יש גם תורת הרב, תוכן לימודי מסוים, מה, שיטה? והתשובה: כן, ודאי. מאז גמלה החלטתי, לברר תורת הרב, כשיטה אלוקית שלמה..."

כך גם, להבדיל בין החיים לחיים, מצאנו בישיבת המקובלים תורה אלוקית שלמה החורזת את עבודת השם מהמסד לטפחות וממלאת אותנו בחיים של טהרה וקדושה, מתוך חיבור לעם ישראל ולתקופה המיוחדת בה אנו נמצאים.

אין זאת התעכבות על עוד פרט כזה או אחר של כוונה מסויימת בתפילה, במטבע ברכה או בקדיש, אף ששגבו מאוד מעלותיהן של הכוונות, אלא, זוהי שיטה שלמה שממנה יונקות הכוונות הלכה למעשה, ודרך החיים שאנו תלמידי הישיבה זוכים לספוג ולהפנים.

מתוך מבט מרומם זה, שאינו עוד מקצוע בתורה, אלא הוא מהווה את נשמתה של תורתינו תורת חיים, אנו ניגשים בחרדת קודש, לפתוח את ספרי שמונת השערים, את ספר הזוהר, ואת סידור הרש"ש.

כאשר מילות התפילה יוצאת מפינו ושמות הקודש נגלים לעיננו, הרי שאנו חובקים בהם את תמצית לשד החיים הרוחניים של עם ישראל, וגונזים בתוכם את ההוויה כולה.

כדי לסבר מעט את האוזן בגודל התורה שבה אנו זוכים לעסוק, על אף שהדברים עמוקים וקשים לכתיבה, נכתב מאמר זה, ואינו אלא כהקדמה ופתיחת פתח לבאים בסוד ה' ושואפים להתעלות יחד עמנו.

חשכת הגלות ואור הגאולה

תלמידו הגדול ביותר של האר"י, רבי חיים ויטאל, בהקדמתו לספר שער ההקדמות, מציב את היעדים והמטרות הרוחניות לסיבת חיוב העיסוק בחכמת הקבלה.

זו לשונו:  "אמר הצעיר מעיר. הדל באלפי, חיים ויטאל בן לא"א הרב יוסף וויטאל זלה"ה, בהיותי בן שלשים לכח תשש כחי ישבתי משתומם. ומחשבותי תמהים. כי עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו. רפואה לא עלתה למחלתינו. אין מזור לבשרנו. ולא עלתה ארוכה למכתינו, לחרבן בית מקדשינו, הנחרב זה היום אלף ות"ק וד' שנים. אוי לנו כי פנה היום, יום אחד של הקב"ה שהוא אלף שנים, וגם נטו צללי ערב, שהם ת"ק וד' שנים יותר מחצי היום הב'. וכלו כל הקצין ועדיין בן דוד לא בא. ונודע את אשר אמרו רז"ל 'כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאלו נחרב בימיו'. ואתנה את פני לחקור ולדעת מה זה ועל מה נתארך קיצינו וגלותינו. ומדוע לא בא בן ישי".

שואל המהרח"ו, מדוע (בזמנו) עם ישראל טרם נגאל, מדוע אנחנו שקועים עד מעל לראש בחשכת הגלות האומללה, הרי כלו כל הקיצין, וכל החשבונות של זמן ביאת גואל צדק כבר עברו, ועדיין לא זכינו להיגאל.

מצורת כתיבת הדברים ומסגנונם אנו מבינים ששאלה זו מטרידה ביותר את המהרח"ו ונוגעת אצלו ברבדים העמוקים ביותר בנפש, זוהי אינה שאלה לימודית – שיכלית, זוהי שאלה קיומית! כלשונו, "תשש כוחי", "ישבתי משתומם".

יתר על כן, לא רק שהגאולה טרם הגיעה, אלא כביכול הגלות מעמיקה יותר ויותר את נוכחותה "כל דור שלא נחרב בית המקדש בימיו כאלו נחרב בימיו" – חורבן בית חיינו שוב ושוב! על מה ולמה? היכן אנו טועים? מהו החטא הגדול שבסיבתו הגלות מתארכת כל כך והגאולה בוששת מלהגיע?

על מנת להשיב על כך המהרח"ו פורס בפנינו את הסוגיא ומציב את שיטתו על מהות לימוד הקבלה וחשיבותה.

השכינה הקדושה המייללת בגלות

"ומצאתי און לי ואנינה בקרבי ולבי דוי. ממאמר אחד הובא בספר התיקונים תיקון ל' דף ע"ז ע"ב. וז"ל, תנינא כתב ורוח אלהי"ם מרחפת וגו' מאי ורוח, אלא בודאי בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא האי רוח נשיב על אינון דמתעסקי באורייתא בגין שכינתא דאשתכחת בינייהו, והאי רוח אתעביד קלא וימא הכי אינון דמיכין דשינתא בחוריהון סתימין עינין אטימי לבא קומו ואתערו לגבי שכינתא דאית לכון לבא בלא סכלתנו למינדע ביה ואיהו בינייכו ורזא דמלה קול אומר קרא. כגון קרא נא היש עונך וגו', והיא אומרה מה אקרא כל הבשר חציר. כלא אינון כבעירה דאכלי חציר. וכל חסדו כציץ השדה, כל חסד דעבדי לגרמייהו הוא דעבדי. ובההוא זמנא מ"כ ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב, דא איהו רוחו של משיח. ווי לון מאן דגרמי דיוזיל ליה מן עלמא. ולא יתוב לעלמא, דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה וגרמין דאסתלק נביעו דחכמה"

בספר התיקונים מתוארת השכינה הקדושה המיוסרת בגלות המרה, ו'רוח אלוקים' מקוננת על אלו שעוסקים בתורה. שם נמצאת השכינה, שם היא מרחפת. אותה רוח אלוקים מכנה את עמלי התורה ישנים, סתומי עיניים ואטומי הלב!

דברי ספר התיקונים מתמיהים! הרי לא מדובר על בעלי בתים או עמי ארצות, ק"ו לא על כאלו שחייהם מנותקים מהתורה, אלא על העוסקים בתורה
- "מתעסקים באורייתא" והם אלו שמכונים כך! מדוע? מה פשעם ומה חטאתם? הרי הם "שומרי הגחלת" לכאורה.

אנו לא נזקקים להסביר ולתרץ את דבריה של רוח אלוקים זו, משום שהיא בכבודה ובעצמה מנמקת את דבריה. דווקא אלו העוסקים בתורה בגלות הם אלו שמסלקים את רוחו של משיח מהעולם ועושים את התורה יבשה! וכל כך למה?! משום שאינם מתעסקים בחכמת הקבלה! כאשר מתעסקים בתורה אך מתעלמים מנשמתה של התורה מחמיצים את המטרה שלשמה היא ניתנה ומסלקים את מבועי החכמה מהעולם.

ממשיך המהרח"ו בדברי ספר התיקונים שמעמיק את הפספוס הגדול שנגרם כתוצאה מההתעלמות מחכמת האמת:

ווי לון דגרמי עניותא וחרבא ובזה והרג ואבדן בעלמא.

הנזק שנמשך מחוסר בעיסוק בחכמת הסוד הוא חרב, עוני, הרג ואובדן. העולם כולו קמל, החיים נובלים הן מצדדיהם הרוחניים והן מצדדיהם הגשמיים.

והאי רוח דאסתלק דאיהו רוחו של משיח כמה דאתמר ואיהו רוה"ק. ואיהו רוח חו"ב. רוח עצה וגבורה. רוח דעת ויראת ה'.

פיקודא תנינא ויאמר אלהים יהי אור. ובגין דא אמר הקב"ה השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ כו', דאיהו רחימו בלא פרס ולא על מנת לקבל פרס. ויראה ואהבה על מנת לקבל פרס איהי שפחה ותחת שלש רגזה ארץ וגו'. תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה, עכ"ל:

רוח זו שמתסלקת מהעולם, היא רוחו של משיח, היא רוח הקודש, היא רוח דעת ויראת ה'. היא למעשה מהווה את הכל, ואם לא עוסקים בחכמת הקבלה – רוח קדושה זו לא מופיעה בעולם.

תורה זו עומדת ביסוד הקיום של העולם.

ממשיך המהרח"ו: "אמנם שעשועות של הקב"ה בתורה והיותו בורא בה את העולמות, היתה בהיותו עוסק בתורה בבחינת הנשמה הפנימית שבה, הנקרא רזי תורה, הנקרא מעשה מרכבה, היא חכמת הקבלה כנודע אל היודעים. וטעם הדבר הוא להיותו עולם האצילות העליון מאד טוב ולא רע, דלא יכיל להתערבא עמיה קליפה, ועליה אתמר 'וכבודי לאחר לא אתן' "

אנו יודעים שכל התורה כולה נתונה מין השמיים, כל חלקיה של התורה, הנגלה והנסתר, הדרש והפשט, הרמז והסוד, הינם דברים אלוקים חיים.

אך השעשוע של הקב"ה שעל ידו הוא ברא את העולמות היא נשמתה הפנימית של התורה – רזי תורה – חכמת הקבלה. הוי אומר כל העולם כולו מושתת על חכמת הקבלה ולולי העיסוק בה אין שום אפשרות לקלוע אל המטרה ולכווין את ליבנו לעשות רצון יוצרנו בצורה מושלמת.

משל לאדם, שאם יתעלם מכשרונותיו, מתכונותיו ומאופיו הייחודי הרי שההצלחה ממנו והלאה, כך אם העולם ובפרט עוסקי התורה ועמליה, יתעלמו מהתוך הפנימי שבתורה, הרי שלא יכולו להשוות דעתם אליה.

"כי הנה כל מדותיו יתברך הם מדה כנגד מדה, ולכן העוסקים בפשטיה הגופניים הטובים עליהם נאמר 'בשמאלה עושר וכבוד', הוא הפרס הנתון להם בעולם הזה, כי כן עסקם בתורה הוא בבחינת היותם בעולם הזה בדיני איסור והיתר טומאה וטהרה וכו', והם כנגד העבד העובד את רבו שבודאי על מנת לקבל פרס, וכל חסד דעבדי וכו' כעבדים ושפחות המשמשים את רבם על מנת לקבל פרס".

העוסקים בתורה בצדדיה הגופניים, ודאי שהם עוסקים בתורת אמת שמהר סיני חוצבה, אך מכיוון שהנושא בו הוא עוסקים הוא קיום החיים והעמדתם בעולם הזה,  מעלתם מעלת עבד, העובד את רבו ומצפה לפרס, הם יזכו לשכר בהתאמה – עושר וכבוד. שכר גשמי בעל ערך וחשיבות בעולם השפל.

"אמנם העוסקים ברזי התורה שהם בחינת התורה כפי מה שעוסקים בה בעולם הבא, עליהם נאמר 'אורך ימים בימינה' לעולם שכולו ארוך, כבן הנכנס לפני ולפנים ומשמש לפני אביו שלא על מנת לקבל פרס. ונודע כי ת"ת דאצילות נקרא בן, ומטטרו"ן דיצירה נקרא עבד, ועליהם אנו מתפללים ביום ראש השנה 'אם כבנים אם כעבדים'".

לעומתם, אלו העוסקים ברזי תורה, בנשמתה של תורה, התורה הנלמדת בעולם הבא – חכמת הקבלה, השכר המיועד עבורם אינו כסף או כבוד, אלא "אורך ימים" – חיים ארוכים, חיי העולם הבא, תורת העולם הבא. נוסף על כך הם מכונים "כבנים" העובדים מתוך אהבה לאביהם שבשמיים והתמסרות מוחלטת אליו בכל נימי הנפש.

חוסר העיסוק בחכמת הקבלה עוד מימי קדם

"הנה נתבאר במ"א הזה כי עון אדם הראשון בעץ הדעת טוב ורע, הוא שלא בחר להתעסק בעץ החיים שהיא חכמת הקבלה, וזהו עצמו עון הערב רב האומרים למשה 'דבר אתה עמנו ונשמעה' בעץ הדעת טוב ורע, 'ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות' בסתרי תורה".

חטאו של אדם הראשון טעון בירור ולימוד יסודי, אך כאן המהרח"ו חושף בפנינו טפח קטן, שחלק מחטאו של אדם הראשון, על כל פנים, היה משום שהוא לא עסק בחכמת הקבלה, הוי אומר חכמה זו הייתה ידוע לו והוא בחר מרצון שלא לעסוק בה. כמו כן, הערב רב, אולי אף נאמר שהמרכיב המשקף את דמותם הוא הסירוב המוחלט לעסוק בחכמת האמת. מדוע? האם  נוכל לומר שלא ניתן ללמוד חכמה זו היורדת לחדרי הנפש, המכונה "דיבור האלוקים" עם האדם, ולהמשיך להתנהג כערב רב?

"כסברת הטועים קצת בני תורה אשר בזמנינו זה המוציאים שם רע על חכמת האמת חיי עולם, ואומרים שכל מי שמתעסק בה ימות בקצרות שנים ח"ו, ולכן נשברו הלוחות הראשונות מסטרא דעץ החיים, ונתנו להם מסטרא דעץ הדעת טוב ורע משנה שפחה דמטרוניתא, וגרם איבודא דחורבן בית א' וב', וגלות האחרון המר והארוך אשר אנו בעו"ה, עד דיתובון בני ישראל בתיובתא ובקשו את ה' אלהיהם להכירו וליודעו ברזי תורה, וידעו את מי הם עובדים ומי הוא מלכם, וכדין יזכו לעסוק בחכמת האמת".

מסכם המהרח"ו ואומר – חורבן הבית הראשון וחורבן הבית השני, ואי הכרת הקב"ה וידיעתו – נובעים מחוסר העיסוק בחכמת האמת.

אם נחזור לשאלה שבה פתחנו, הרי שקיבלנו תשובה חד משמעתית, מהו החטא הגדול שבגינו טרם הופיעה הגאולה בזמנו של המהרח"ו, (וטרם נשלמה בזמנינו אנו), הוא חוסר לימוד הקבלה וידיעתה.

הביטוי לחזרה בתשובה אמיתית

משום שדיברנו על חטא, ונברנו עמוק למוצאו, הרי שאנו נזקקים לתיקון יסודי מהותי ולתשובה שלמה וכנה.

כעת יובנו המשך דברי המהרח"ו:

"אי תייבין בתיובתא מה כתיב 'ויורהו ה' עץ' דא עץ החיים וביה 'וימתקו המים'. ודא משיח דאתמר ביה 'ומטה האלהים בידי' וכו', וכולא איהו בגלותא מחמת דיליה."

החזרה בתשובה תגולם בביאתו של משיח, שהוא מגיע עם מטה האלוקים בידו- ולפי דרכינו נבין שהחזרה בתשובה בשלמותה היא העיסוק בחכמת הסוד בעמל ובשקידה, כמרכז חיינו ולא כנספח לשאר מקצועות התורה.

הראויים לעסוק בחכמת הנסתר

"אמנם אל יאמר אדם אלכה לי ואעסוק בחכמת הקבלה מקודם שיעסוק בתורה במשנה ובתלמוד, כי כבר אמרו רבותינו ז"ל אל יכנס אדם לפרדס אלא אם כן מלא כריסו בבשר ויין, והרי זה דומה לנשמה בלתי גוף, שאין לה שכר ומעשה וחשבון עד היותה מתקשרת בתוך הגוף בהיותו שלם מתוקן במצות התורה בתרי"ג מצות".

הטענה מדוע לא לעסוק בחכמת הקבלה, או מדוע עדיין לא הגיע הזמן, ידועה ומפורסמת, ואכן יש בה הרבה אמת. על האדם למלא את כריסו בחכמת הפשט, התלמוד והשולחן ערוך – לבנות גוף.

אך אל לו לאדם להיעצר כאן. גוף בלא נשמה הוא נטול חיים, כל מטרת יצירת הגוף, בנייתו ושכלולו, ובנמשל, כל מטרת העיסוק בתורה במשנה ובתלמוד בדרך הפשט שבהם, הוא כדי שתחול עליו ותשרה בו הנשמה – חכמת האמת.

"וכן בהפך בהיותו עוסק בחכמת המשנה והתלמוד בבלי ולא יתן חלק גם אל סודות התורה וסתריה, כי הרי זה דומה לגוף היושב בחושך בלתי נשמת אדם נר ה' המאירה בתוכה, באופן שהגוף יבש בלתי שואף ממקור חיים, אשר זהו ענין אומרו במ"א ההוא הנ"ל, וז"ל, דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה וכו'"

אדם שאינו עוסק בחכמת האמת, הרי גופו גוף חשוך שלא מאירה בו נשמתו, הוא לא חי, מתייבש וקמל.

יהי רצון מלפני הקב"ה שנהיה ראויים לעסוק בחכמת האמת ונזכה ללמוד וללמד לשמור לעשות ולקיים, לאמיתתה של תורת אמת, ושמבועי החכמה יתפשטו בעולם כולו.