הרב מאיר יהודה גץ נולד בשנת תרפ"ד (1924) בתוניסיה לאימו מסעודה לבית 'בן עטר' ולרב צמח גץ, נצר למשפחת רבנים. בילדותו התחנך בתלמוד תורה "אור התורה". בין היתר, למד הרב גץ אצל הרב יהושע פיטוסי שהתמנה לימים לרבה של העיר צפת.
במהלך מלחמת העולם השנייה, נלקח על ידי הנאצים לעבודות כפייה, עם רבים מיהודי תוניסיה, בעיר ביזרטה . בט"ו בשבט ה'תש"ג, בחסות הפצצה של הצבא האנגלי, נמלט במדי חייל שקיבל ועשה את דרכו לביתו רגלית. או-אז נדר לחגוג את יום ההצלה בתאריך זה מידי שנה בשנה.
בהיותו בן 19 נשא לאישה את אסתר-סילבט לבית גז, קרובת משפחה רחוקה. הזוג הקים
את ביתו בעיירה נאבל, שם עבד הרב גץ כמוכר בחנות. באותה עת השתלם בלימודי
משפטים בהתכתבות עם אוניברסיטת סורבון. בשנת ה'תש"ו, בהיותו בן 22 בלבד, הוסמך
לרבנות ומונה כרב עיירת סוק אל-ארבעאא בה כיהן בנוסף, גם כחזן, מוהל, שוחט, ועורך
נישואין. הוא קירב את הילדים בעירו ללימוד תורה והיה פעיל מאוד בתנועה הציונית בתוניס -
דרש רבות בשבח ארץ ישראל, השפיע על בני קהילתו לעלות אליה ועודד את צעירי הקהילה
להתאמן בהגנה עצמית ובנשיאת נשק .
לאחר קום המדינה, נענה לקריאתה של הסוכנות היהודית ויצא בראש קבוצת נערים לצרפת,
בדרכה לישראל, שם ניהל מוסד חינוכי של עליית הנוער.
עליית הרב גץ לארץ ישראל
בשנת ה'תש"ט (1949) עלה הרב לישראל עם רעייתו וארבעת ילדיו וקבע את מושבו בעיר חיפה. לאחר חודשים ספורים, התמנה כרב, חזן, מוהל ושוחט במושב כרם בן זמרה שבגליל העליון, בו יסד את בית הספר החקלאי היסודי "בניהו" ושימש כמנהלו. בשנת 1952 התגייס לשרת בצה"ל ועבר קורס קצינים ולימים שימש כרכז הביטחון של אזור מרום הגליל.
העלייה לירושלים ומות בנו אבנר בקרבות לשחרור העיר
במלחמת ששת הימים שכלו הרב והרבנית את בנם השני אבנר הי"ד, שנלחם בקרבות בירושלים בהיותו חייל בחטיבת הצנחנים. את כאבו ביטא במילים: "אוי לי שכך קרה לי, ואשרי שזכיתי שבני נפל על שחרור ירושלים". חודשים ספורים לאחר נפילתו, החליטו הרב והרבנית לקבוע את מקום מושבם בירושלים, בכדי להיות סמוכים לקברו בהר הרצל. הרב גץ החל להיות מוכר כגדול בתורה וכבעל יכולת הנהגה ומונה ע"י שר הדתות, זרח ורהפטיג, בשנת תשכ"ט (1969) לשמש כרב הכותל המערבי. מאוחר יותר מונה גם לרב המקומות הקדושים בארץ ישראל.
ראש ישיבת המקובלים 'בית אל'
הרב גץ למד עם גדולי המקובלים בירושלים ובראשם הרב עובדיה הדאיה, ראש ישיבת 'בית אל' שנאלץ "לגלות" עם תלמידיו לעיר החדשה לאחר שהירדנים כבשו את העיר העתיקה ובתוכה- הרובע היהודי.לאחר שחרור העיר העתיקה במלחמת ששת הימים, עשה במצוות רבו הגדול לילות כימים כדי להחזיר עטרה ליושנה, ופעל ככל יכולתו להקמת ישיבת המקובלים במבנה המקורי בו פעלה במשך כמעט 300 שנה – מאז הוקמה ע"י הרב גדליה חיון והונהגה על-ידי חתנו, הרש"ש הקדוש.
גדולתו בתורה של הרב גץ, הן בנגלה והן בנסתר נפוצו בקרב יודעי החן והוא מונה לעמוד בראשות ישיבת המקובלים החשובה ביותר לאורך ההיסטוריה ולהמשיך את שרשרת מסירת הקבלה מדור לדור. שיטתו בהבנת הרש"ש ובלימוד כוונות הרש"ש על פי האר"י ז"ל ותלמידו ר' חיים ויטאל הביאוהו לכתוב את חידושיו בספר "רשפי אש" שבו דברי אלוקים חיים המובנים ליודעי חן בלבד ונלמדים בישיבה עד היום בהכוונת ראש הישיבה, תלמידו המובהק, הרב ישראל אביחי שליט"א.
הרב גץ השקיע את מרצו וכוחותיו לא רק בלימוד התורה בבית המדרש, כי אם גם בחיי המעשה. בשנת ה'תשנ"ה עלה בידו, לאחר מאמצים מרובים, להשלים את בניית בניין הישיבה המחודש. מי שראה את פניו באותם ימים ראה פנים קורנות כשל מלאך ה' צב-אות. דא עקא, ימים מספר לאחר האירוע המרגש, לקה הרב בליבו ונפטר לבית עולמו. היה זה ביום כ"ג באלול ה'תשנ"ה. הרב נקבר בבית הקברות בהר הזיתים לצד בנו יאיר שנהרג מפגיעת משאית.
הנהגותיו
הרב גץ נהג בפרישות כדרך המקובלים, ונהג לקום לאמירת תיקון חצות אל מול קודש הקודשים במנהרות הכותל. שם היה לומד עד לתפילת שחרית כותיקין. לאחר יום העבודה בכותל המערבי לימד בישיבת המקובלים בית אל עד לתפילת ערבית. והיה ישן בשעות שבין תפילת ערבית לחצות הלילה בלבד.
לבניו ותלמידיו הדגיש את נושא השלום כחשוב מכל: "אל תשימו לב למקטרגים... הרבו שלום על כל צעד ושעל", ו"תהא ידכם תמיד פתוחה למתן צדקה". הרב התנה קבלת תלמידים לישיבה ב"שלום בית" והקפיד לכבד את אשתו יותר מכל. אחד ממנהגיו היה להעניק בכל ראש חודש תכשיט או מתנה לרעייתו.
זכותו של רבנו הגדול ואהבת החינם שפעל להחדיר בלב כל אדם תגן עלינו ועל כל ישראל. תנצב"ה.