ישיבת המקובלים 'בית א-ל' נוסדה לפני כ-300 שנה בשנת ה'תצ"ג (1733) במבנה השוכן ברובע היהודי, בסמוך לכותל המערבי, שריד בית המקדש. הרב גדליה חיון, מייסדה ומי שכיהן פאר בראשה, עלה מתורכיה ופעל נמרצות להשגת מבנה בתוככי העיר העתיקה שבו יוכלו תלמידי חכמים ללמוד ולהעמיק בלימוד תורת הקבלה.

בשנת ה'תקי"א (1750) נקרא רבינו הקדוש, שר שלום שרעבי (הרש"ש הקדוש) על-ידי ר' גדליה חיון, חותנו, לעמוד בראש הישיבה ומיני-אז ועד עתה, הפכה הישיבה למפורסמת ביותר בעולם היהודי. ניתן לומר כי 'בית א-ל' הינה ישיבת המקובלים הראשונה שנוסדה במאות השנים האחרונות וכי להשפעתה על עולם הקבלה אין אח ורע במאות השנים האחרונות. לאורך שלוש-מאות שנות פעילותה הסתופפו ולמדו בה אלפי תלמידי חכמים, מהם צמחו לעם היהודי גדולי-עולם שידע רב-להם בחוכמת הנגלה ובחוכמת הנסתר כאחד – רבים מהם כיהנו בתפקידי מפתח כגון 'הראשון לציון', ראשי ישיבות וראשי הקהל. רצף הלימוד בישיבה נמשך מאז נוסדה ועד להכרזה על הקמת מדינת ישראל בשנת ה'תש"ח – עת נפל הרובע היהודי בידי הלגיון הירדני. בשנים אלה פעלה הישיבה בעיר "החדשה" ובראשה עמד המקובל הגאון ר' עובדיה הדאיה. עם שחרור העיר העתיקה במלחמת ששת הימים החל הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל, תלמידו של הרב הדאיה, לפעול בעידוד רבו להחזרת עטרה ליושנה: העתקת הלימוד לעיר העתיקה. בעמל רב עלה בידו של הרב גץ ששימש בקודש וכיהן גם כרב הכותל המערבי להגשים את החלום ולשקם את המבנה המקורי ברובע היהודי. שיקום המבנה ארך שנים רבות וידע עליות ומורדות. דא עקא, שלושה ימים לאחר חניכת המבנה המפואר של בניין הישיבה, בשנת ה'תשנ"ה, עלתה נשמתו של מו"ר הרב מאיר יהודה גץ לגנזי מרומים. על פי מצוותו, מונה תלמידו המובהק, הגאון הרב ישראל אביחי שליט"א, לכהן פאר כראש הישיבה. ישיבת 'בית א-ל' מונהגת על-ידו גם כיום.