ה

היסטוריה

בשנת ה'תקי"א (1750) נקרא רבינו הקדוש, שר שלום שרעבי (הרש"ש הקדוש) על-ידי ר' גדליה חיון, חותנו, לעמוד בראש הישיבה ומיני-אז ועד עתה, הפכה הישיבה למפורסמת ביותר בעולם היהודי. ניתן לומר כי 'בית א-ל' הינה ישיבת המקובלים הראשונה שנוסדה במאות השנים האחרונות וכי להשפעתה על עולם הקבלה אין אח ורע במאות השנים האחרונות. לאורך שלוש-מאות שנות פעילותה הסתופפו ולמדו בה אלפי תלמידי חכמים, מהם צמחו לעם היהודי גדולי-עולם שידם רב-להם בחוכמת הנגלה ובחוכמת הנסתר כאחד – רבים מהם כיהנו בתפקידי מפתח כגון 'הראשון לציון', ראשי ישיבות וראשי הקהל. רצף הלימוד בישיבה נמשך מאז נוסדה ועד להכרזה על הקמת מדינת ישראל בשנת ה'תש"ח – עת נפל הרובע היהודי בידי הלגיון הירדני. בשנים אלה פעלה הישיבה בעיר "החדשה" ובראשה עמד המקובל הגאון ר' עובדיה הדאיה. עם שחרור העיר העתיקה במלחמת ששת הימים החל הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל, תלמידו של הרב הדאיה, לפעול בעידוד רבו להחזרת עטרה ליושנה: העתקת הלימוד לעיר העתיקה. בעמל רב עלה בידו של הרב גץ ששימש בקודש וכיהן גם כרב הכותל המערבי להגשים את החלום ולשקם את המבנה המקורי ברובע היהודי. שיקום המבנה ארך שנים רבות וידע עליות ומורדות. דא עקא, שלושה בס"ד ימים לאחר חניכת המבנה המפואר של בניין הישיבה, בשנת ה'תשנ"ה, עלתה נשמתו של מו"ר הרב מאיר יהודה גץ לגנזי מרומים. על פי מצוותו, מונה תלמידו המובהק, הגאון הרב ישראל אביחי שליט"א, לכהן פאר כראש הישיבה. ישיבת 'בית א-ל' מונהגת על-ידו גם כיום.

שנת XXX
שנת XXX
שנת XXX
שנת XXX
שנת XXX
שנת XXX

ח

ידוש הישיבה

קדושה שעוברת מדור לדור

מזה 300 שנה מתחזקת ומתעלה תורת הקבלה בשרשרת הדורות החל ממייסד הישבה ועד דורנו אנו

ש

נת

(תצ"ג – תקי"א | 1733-1751)

ש

נת

(תצ"ג – תקי"א | 1733-1751)

הרב גדליה חיון

תלמידו של הרב חיים אלפנדרי, מייסדה של הישיבה. בעת עלייתו מתורכיה לירושלים ראה את דוחקם של זקני המקובלים המסתופפים בבית הכנסת ריב"ז ופעל ללא ליאות לרכישת מבנה שישמש כבית מדרש ללימוד תורת הסוד. במבנה הזה ממשיכה הפעילות עד היום.

ש

נת

(תקי"א תקל"ז | 1751-1776)

רבינו הקדוש, שר שלום שרעבי - הרש"ש

נולד בעיר צנעא שבתימן לאביו ר' יצחק שרעבי. בהיותו ילד שמע את לקחו של שד"ר שהזדמן לעירו והפליג בשבחה של ירושלים ובליבו גמלה ההחלטה לעלות ולקבוע בה את מושבו. בעבור הזמן, הגשים את חלומו ונתקבל כשמש בישיבת בית-אל. השמועה על ידיעותיו המופלגות בתורת הנסתר הגיעה לאזני ראש הישיבה, הרב גדליה חיון, והוא מינה אותו, עוד בימי חייו למחליפו והשיא אותו לבתו. כתביו של הרש"ש, סידור התפילה עם הכוונות שחיבר ושיטתו בהבנת דברי האר"י הינם אבני יסוד בלימוד תורת הקבלה עד ימינו-אנו.

ש

נת

(תקי"א תקל"ז | 1751-1776)

ש

נת

(תקל"ז – תקס"ו | 1776-1805)

ש

נת

(תקל"ז – תקס"ו | 1776-1805)

הרב יום טוב אלגאזי

המכונה המהרי"ט, היה אחד מגדולי ירושלים ואביו ישראל יעקב, שימש כראשון לציון. הוא נחשב לעילוי בישיבתו של הרש"ש ולאחד מבני העלייה בחברת 'אהבת שלום' שייסד הרש"ש. שימש כשד"ר מטעם העיר ירושלים וכיהן כחבר בית הדין. חיבר ספרים רבים בהלכה ובאגדה ועם פטירת הרש"ש מונה לראש הישיבה.

ש

נת

(תקס"ו-תקס"ח | 1805-1807)

הרב חזקיה יצחק שרעבי

בנו יחידו של הרש"ש הקדוש. שימש כשד"ר מטעם קהילת יהודי חברון בקהילות צפון אפריקה. למסעו נטל עימו את סידור הכוונות שייסד אביו, והמקובלים, בני המקום, העתיקוהו ואימצו אותו לחיקם. כך הפך סידור הרש"ש לנפוץ בקרב בני צפון אפריקה ותוניסיה. מסופר עליו שהיה עניו ביותר בחייו ואף, במותו. לפני פטירתו ביקש שינהגו בו מנהג ביזיון וישליכוהו אל הקבר בהר הזיתים כדי לכפר על שעלה לתיבה באחת הפעמים להתפלל כנגד מצוות אביו. הקהל לא הסכים למלא את רצונו, אך לפתע החל המון ערבי להתפרע והשליך את גופתו לבור הקבר. כך נתמלא רצונו.

ש

נת

(תקס"ו-תקס"ח | 1805-1807)

ש

נת

(תקס"ח-תקפ"ז | 1807-1826)

ש

נת

(תקס"ח-תקפ"ז | 1807-1826)

הרב רפאל אברהם שלום מזרחי שרעבי

בנו של הרב חזקיה שרעבי ומחבר ספר "דברי שלום" על כרכי "עץ חיים" ו"שמונה שערים" לר' חיים ויטאל. נודע כאחד מגדולי הסוד בירושלים וכפועל ישועות. עמד בראש ישיבת המקובלים 'בית אל' עד לפטירתו בחנוכה ה'תקפ"ז.

ש

נת

(תקפ"ז-תר"י | 1826-1849)

הרב חיים אברהם גאגין

נישא לבתו של הרב רפאל אברהם שלום מזרחי שרעבי. כיהן גם כחכם באשי הראשון בארץ ישראל ונהג לחתום את שמו בראשי התיבות אג"ן. כינויו בפי רבני ירושלים: "רבן של חסידים". ניהל חלופת מכתבים עם רבנים מפורסמים בדורו מרחבי העולם בנושאי הלכה וחיזוק היישוב היהודי בארץ ישראל. הודות למעמדו הרם כחכם באשי ניצלו חייהם של השומרונים שנרדפו על-ידי ערביי שכם בתואנה שהם "חסרי דת". חיבר את הספרים: "מנחה טהורה" על מסכת מנחות, "ספר התקנות וההסכמות" וספר "חוקי חיים".

ש

נת

(תקפ"ז-תר"י | 1826-1849)

ש

נת

(תר"י-תרל"א | 1849-1870)

ש

נת

(תר"י-תרל"א | 1849-1870)

הרב רפאל ידידיה אבואלעפיה

תלמידו של הרב רפאל אברהם שלום מזרחי שרעבי. שימש כסופרו של הרש"ש. גדולתו בחכמת הנסתר ניכרת מהקדמותיו, חידושיו והערותיו שנדפסו בראש ספרי תלמיד האר"י, ר' חיים ויטאל. עם חיבוריו נמנים הספרים "דרך ושלום", והספר "קניין פירות" על כוונות הרש"ש. בספר "חכמי ירושלים" תואר כ"צדיק המדוכא בייסורים ומתפרנס מיגיעו, חסידא קדישא, פרוש מבטן ומהריון". נהג לחתום את שמו בראשי התיבות 'היר"א' וכך היה כינויו בפי זקני המקובלים בירושלים.

ש

נת

(תרל"א-תרמ"ג | 1870-1882)

הרב אהרון עזריאל

תלמיד-חבר של הרש"ש. למד מפיהם של הרב נסים שמואל יהודה והרב ידידיה רפאל אבולעפיה, ועם פטירתו נתמנה לראש הישיבה. נוסף על כך, כיהן במשך עשרים שנה כראש אב בית דין לעדת הספרדים (שבת אחים) בירושלים. עם תלמידיו נמנה גם הרב יעקב מאיר, לימים הראשון לציון. נוסף על תפקידי הרבנות שימש כנשיא חברת "משכיל אל דל".

ש

נת

(תרל"א-תרמ"ג | 1870-1882)

ש

נת

(תרמ"א-תרמ"ג | 1882-1883)

ש

נת

(תרמ"א-תרמ"ג | 1882-1883)

הרב שלום משה חי גאגין

בנו היחיד של הרב חיים אברהם גאגין. יצא בשליחות כשד"ר מטעם ישיבת המקובלים 'בית אל' לערי צפון אפריקה ולצרפת וכעבור שלוש שנים שב לירושלים. בשנת ה'תרל"א יצא בשליחות נוספת לאיטליה ועם שובו לארץ מונה לשמש כשליח הציבור בישיבת המקובלים בית אל, ובהמשך כראש הישיבה. בין ספריו: "ישמח לב", "שמח נפשי" ו"יריעות האוהל".

ש

נת

(תרמ"ג-תרס"ג | 1883-1903)

הרב ששון משה בכר

מצאצאיו של ר' יוסף קארו. עלה לירושלים מבוסניה בגיל 5 ולמד אצל הרב וידאל קואינקה מחשובי "מדרש בית אל" ואצל הרב דוד חייט. נתמנה בגיל 57 כראש הישיבה, וכיהן בתפקידו עד לפטירתו. במהלך שנות כהונתו נסע, פעמים רבות, כשד"ר לעיראק ולהודו. נקבר בחלקת המגא'רים, בבית הקברות שבהר הזיתים חיבורו המפורסם "שמן ששון" כולל י"א חלקים של פרשנות על מרבית תורת האר"י ומהווה ספר יסוד בלימוד הקבלה.

ש

נת

(תרמ"ג-תרס"ג | 1883-1903)

ש

נת

(תרס"ג-תרפ"ז | 1903-1926)

הרב מסעוד הכהן אלחדאד

נולד במרוקו, עלה בצעירותו עם אביו לארץ ישראל והחל ללמוד את תורת הקבלה לאחר נישואיו בישיבת 'בית אל' ונודע כ'בעל מופת' וכתלמיד חכם. יצא בשליחות כשד"ר מירושלים לערי צפון אפריקה ומאוחר יותר גם לליסבון והוא בן למעלה משמונים שנים. בשובו לירושלים מונה לעמוד בראש ישיבת 'בית אל' ועמד כשליח ציבור בעל כוונות משך שנים רבות, על אף גילו המופלג. נפטר בשיבה טובה בגיל 107 והמשיך לעמוד לפני התיבה גם לאחר גיל 100. תיאור תפילתו ביום הכיפורים מובא על-ידי ש"י עגנון בספרו "לפנים מן החומה".

הרב שלום הדאיה

היה דיין, מקובל ומגדולי חכמי ארם צובא וירושלים. עלה לירושלים מארם צובא שבסוריה ושימש כראש אב בית הדין של הספרדים בירושלים עד לפטירתו. סבל חליפות מעיוורון ומעיוורון חלקי וחרף הקושי המשיך להעמיק בלימוד התורה מתוך זיכרונו המופלא. הסתופף בצילם של המקובל הרב ששון בכר משה פרסיאדו והמקובל הרב מסעוד הכהן אלחדד. עם פטירת הרב מסעוד הכהן אלחדד בשנת התרפ"ז (1926) מונה לראש הישיבה וראש המכוונים.

ש

נת

(תרפ"ז-תש"ה | 1926-1944)

ש

נת

(תש"ה-תש"ח | 1944-1948)

הרב עובדיה הדאיה

בנו של הרב שלום, שימש כראש הישיבה, כחבר מועצת הרבנות הראשית, כחבר בית הדין הרבני הגדול וכרבה הספרדי של פתח תקווה. בשנת תרפ"ג, עת הוקמה ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה, התמנה הרב הדאיה לר"מ ללימודי הפשט והסוד. היה פעיל גם בישיבת "עוז והדר", ישיבת מקובלים שהתפללו בה על פי כוונות האר"י, שם שימש כשליח ציבור במשך שנים רבות. עם נפילת הרובע היהודי בתש"ח פעל לחידוש הלימודים "בעיר החדשה" ואף, תרם לכך חלק מביתו.

הרב מאיר יהודה גץ

רב הכותל המערבי וראש הישיבה. עלה לירושלים לאחר ששכל את בנו אבנר שנפל על קידוש השם בקרבות לשחרור העיר העתיקה במלחמת ששת הימים. פעל ללא לאות להחזרת עטרה ליושנה – הקמת ישיבת המקובלים 'בית אל' בין חומות העיר העתיקה, בתוככי הרובע היהודי בירושלים. נודע כאחד מגדולי המקובלים על אף שנהג להצניע את הנהגותיו. הנהיג בישיבת 'בית אל' את ערך הלימוד מתוך דיבוק חברים והתקשרות עם כלל ישראל. חיבורו "רשפי-אש" כולל חידושים גדולים בתורת רבו הגדול, הרש"ש ופירושיו לתורת האר"י הקדוש.

ש

נת

(תשל"ג-תשנ"ה | 1973-1995)

הצטרפו והיו שותפים

ה

תחברות

עדיין לא מנוי ?

פתח שיחה איתנו
💬 צריך עזרה ?
ישיבת המקובלים בית אל
נשמח לעזור לכם
דילוג לתוכן